<h1>העיטור אות ש' שכירות — מכת"י</h1>
<h2>דף כא.</h2>
גרסינן בפ"ב דבבא קמא אמר ר' סחורה אמר רב הונא הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר משום שנאמר ושאיה יוכת שער ורב יוסף ואיתימא רב הונא אמר ביתא דמיתבא יתיב מאי ביניהו איכא ביניהו דמשתמש ביה בתיבנא וציבי. וכתב רב אלפס דוקא בחצר דלא קיימא לאגרא ואף על גב דגברא עביד למיגר מאי טעמא זה נהנה וזה לא חסר הוא אבל בחצר דקיימא לאגרא אף על גב דגברא לא עביד למיגר הוא חייב דהא חסריה. ומסתברא דטעמא דחצר דלא קיימא לאגרא אינו צריך להעלות לו שכר לאו משום דזה לא חסר הוא אלא משום טעמא דשאיה יוכת שער דזה נהנה וזה נהנה הוא. והיכא דבעל הבית משתמש בית בתיבנא וציבי דליכא משום ושאיה יוכת שער צריך להעלות לו שכר ואפילו בחצר דלא קיימא לאגרא. [והיכא דעביד למיגר וחצר דקימא לאגרא נמי אף על גב דגברא לא עביד למיגר צריך להעלות לו שכר דמשום ושאיה יוכת שער ליכא וכי איבעיא לן בחצר דלא קימא לאגרא הכי נמי איבעיא לן בחצר דקימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר ואיפשיט דאינו צריך להעלות לו שכר משום ושאיה יוכת שער אבל זה נהנה וזה לא חסר כי האי גונא חייב] והתוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור היכא דלא מבטל ליה ממלאכה משום טעמא דניחא ליה דלא ניסתר עבדיה הא לאו הכי חייב כדאיתא בפרק הגוזל (צ"ז.). וחצר דקיימא לאגרא דאמרינן כגון חנויות העומדות לשכירות ודלא קיימא לאגרא כגון חרבות שבנה וכגון שאר חנויות שאין עומדות לשכירות.
